60-80 מילים. האורך שממיר בלינקדאין.

קמפיין אחד רץ ימים על הודעת לינקדאין של 130 ומשהו מילים. אפס המרות. לא אחוז המרה נמוך, אפס.

ההודעה לא הייתה כתובה גרוע. היא הייתה מנומקת היטב, ספציפית לנמען, וכיסתה כל נקודה שטיעון מחושב לפגישה אמור לכסות. היא גם ביקשה יותר זמן קריאה ממה שהודעת לינקדאין אי פעם מקבלת, והאורך עצמו היה הכישלון, בלי קשר לאיכות המשפטים בפנים.

כל הודעת לינקדאין במערכת הזאת רצה היום תחת מגבלה של 80 מילים, נבדקת לפני שכל דבר יוצא. זו לא בחירת סגנון. זה כלל עם כישלון ספציפי מאחוריו.

למה האורך נשבר לפני התוכן

לינקדאין היא משטח גלילה, לא משטח קריאה. הודעה שפותחת שרשור DM מתחרה בפיד שהנמען כבר גלל בו, בטלפון, בין דברים אחרים. הקורא מחליט אם להמשיך לקרוא בתוך כמה שורות ראשונות, לפני ששאר הטיעון בכלל נראה.

הודעה של 130 מילים מבקשת מהקורא להתחייב לקריאה מלאה לפני שהוא יודע אם זה שווה. רוב האנשים לא לוקחים את ההתחייבות הזאת. הם רואים קיר טקסט, רושמים "הודעת מכירות," וממשיכים הלאה, והתוכן בפועל של ההודעה, כמה שהוא לא יהיה מנומק, אף פעם לא נבדק בכלל. ההודעה לא נדחתה. היא אף פעם לא נקראה.

הודעה מתחת ל-80 מילים נכנסת בתוך מה שאדם יקרא בזמן שהוא התכוון להשקיע, לא הזמן שהשולח רצה שהוא ישקיע. היא נקראת עד הסוף, וזה התנאי המקדים לכל דבר בפנים בכלל להיקלט.

מה "מוכח" אומר כאן

אורך ההודעה המנצח בדאטה של המערכת הזאת יושב סביב 70 עד 80 מילים, לא כמטרה שנבחרה מראש, אלא כאורך שהמשיך להופיע בקמפיינים שבאמת המירו, על פני לקוחות שונים והצעות שונות. הכישלון של 130 ומשהו מילים לא היה חריג שנגרם מקופי חלש, הוא היה האורך עצמו מייצר את אותה תוצאה שהוא מייצר בכל פעם שמנסים אותו: ההודעה נשארת לא נקראת, לא משנה מה היא אומרת.

זו הסיבה שהמגבלה נבדקת ככלל קשיח, לא כהמלצה שמיישמים כשמישהו נזכר. קופירייטר תחת דדליין מושיט יד למשפט הקשר נוסף כברירת מחדל, כי יותר הקשר מרגיש כמו טיעון חזק יותר. בלינקדאין ספציפית, האינסטינקט הזה הפוך. הטיעון החזק יותר הוא זה ששורד בפועל קריאה בטלפון, באמצע גלילה.

איך כותבים בתוך 80 מילים בלי לאבד את הנקודה

1. רעיון אחד להודעה, לא כל הפיץ'. DM לא צריך לעשות את הטיעון המלא, הוא צריך להרוויח את ההודעה הבאה.
2. חותכים את ההקשר שהנמען לא צריך כדי לפעול. רקע שמעניין את השולח לרוב לא רקע שהנמען צריך כדי להחליט אם לענות.
3. מסיימים בצעד הבא ברור אחד, לא כמה אפשרויות. הודעה שמציעה שלוש דרכים לענות בדרך כלל לא מקבלת אף אחת מהן.
4. סופרים מילים לפני שליחה, בכל פעם. לא הערכה, ספירה בפועל. זו הדרך היחידה שהמגבלה מחזיקה מעמד תחת לחץ דדליין, כשהאינסטינקט דוחף למשפט אחד נוסף.

שום דבר מזה לא קשור לכתיבה גרועה יותר. זה קשור לקבל שעל המשטח הספציפי הזה, האורך עצמו הוא חלק ממה שהקורא שופט, לפני שאפילו טיעון אחד בתוך ההודעה מקבל הזדמנות.

70 עד 80 מילים זו לא העדפת סגנון. זה האורך שנקרא.